יום חמישי בבוקר. אנחנו משוטטים בין מדפי הסופר, וכולם עמוסים לעייפה באריזות צבעוניות של עשרות ומאות חברות – הבחירה אינסופית כמעט, ובכל זאת: מה גורם לנו ליטול לידינו מוצר זה ולא את משנהו? מה גורם לנו להושיט את ידינו למוצר חדש שטרם טעמנו?
תלוי.
תלוי בניסיון שלנו עם המוצר, תלוי בניסיון שלנו עם מתחריו, תלוי במצב הרוח, תלוי במצב הכיס ובעיקר תלוי באופן השיווק של המוצר עצמו. החברות והמותגים עושות מאמץ רב לבלוט, מחלקות שלמות של פרסומאים ומעצבי מוצר משקיעות זמן ומחשבה בשאלה כיצד לגרום למוצר להיות אטרקטיבי. מה ישכנע אותנו לוותר על המוצר המוכר והאהוב, אליו אנו רגילים, ויגרום לנו להתפתות להרפתקה קולינרית קטנה ולבחור להתנסות במוצר החדש.
הורים, כולם יודעים, הם הכל!!
הם נהגים, רופאים, פסיכולוגיים, מורים, וגם- אנשי שיווק. למעשה כשאנחנו רוצים להכניס הביתה מוצרים בריאים, או לפחות את הבסיס הבריאותי שאלו לחמים מלאים ומוצרי מאפה יומיומיים, אנחנו אמורים להיות שיווקיים מספיק כלפי לקוחות הצריכה שלנו- שהם בני הבית!
אחד מהכלים בארסנל של איש שיווק טוב הוא פרסונליזציה. היכולת לנתח ולאפיין את קהלי היעד השונים ולנסח לכל קהל מסר מותאם אישית משלו.
אם זה עובד עבורם, זה יעבוד גם עבורנו! ולכן גם אנחנו ננסה למצוא את הפיצוח המיוחד של כל ילד ונבין מה יגרום לו לאכול מנה בריאה לארוחת העשר, מנה המלאה בסיבים תזונתיים, ללא חומרים משמרים, ללא מרגרינה וסוכר לבן, מנה שעשירה בקמחים איכותיים המעניקים לגוף עיכול תקין, ריכוז וכוח מיקוד, ויטמינים ומינרלים ועוד הרבה… נכון, אנחנו במאפיית טאוברד יכולים לספק לכם את כל המאפים עד הבית. אבל עבודת השיווק היא שלכם.
וכדי לעשות את זה נכון, אפיינו לכם קהלי יעד נפוצים של ילדים, וכתבנו לכם עצות מעשיות לשיווק בריאותי לארוחת העשר עבורן. חפשו את הילדים שלכם ביניהם!
האסטטיים:
יש ילדים שאוהבים אסטטיקה, שהכל מדוגם, מושקע וצבעוני. מאפיין זה רווח אצל בנות, עיצוב מושלם או עטיפה מנצנצת וזה “עושה להן את זה!” ואם הסנדוויץ שלהם יהיה עטוף עם מפית יפה זה יקפיץ אותו מיידית. חשיבה יצירתית ועיצובית תגרום להם בוודאי לאכול יותר, לפיכך מומלץ ליפות את המנה, למשל לחתוך ירקות בצבעים שונים ולסדר אותם יפה בקופסה, לקשור את מקלות הגזר בסרט תכול, או את מקלות המלפפון בסרט ורוד. ולחמניה? תהיו בטוחים כי לחמנית כוסמין רכה שחתוכה לשניים ועטופה עד כשלושת רבעי בגובהה במפית פרחונית תיראה להם יותר מעניינת מאשר לחמניה שלמה בשקית ניילון.
הממהרים:
אצל ילדים מהסוג הזה האוכל ממוקם אחרון בסדר העדיפיות. החברים, המשחק או הספר שהם התחילו לעיין בו, תמיד יהיו מעניינים יותר. הם יכולים למצוא את עצמם משחקים שעות שלמות מבלי לגעת באוכל, ולפעמים בלי להרגיש שהם מורעבים.
לכן, לעת עתה עד שיגדלו ויסגלו לעצמם סדר עדיפויות נכון, עלינו להנגיש להם את מנת האוכל כחלקים קטנים. למשל להכין סנדוויץ אבל לחתוך אותו לרבעים, ולשווק לו את הסנדוויץ עם מילים כגון: “יש לך רק 4 חלקים קטנים של ארוחה כל פעם תיקח חתיכה ותמשיך לשחק, חתיכה אחרונה תשאיר לסיום ההפסקה מיד כשנכנסים לכיתה”.
התחושתיים:
יש לכם ילד תחושתי או כמעט? בדר”כ זה מתבטא גם באוכל. יש כאלו שאוהבים את האוכל שלהם רך, ויש כאלו שיאכלו אותו רק קשה. במקרים כאלו כדאי לזוז עם ההעדפה של הילדים ולהתאים לו מנה כלבבו.
לעולם לא ניתן לילד שנדחה מאוכל רך לחמניה עם ממרח אבוקדו, ובטח לא עם עגבניה, לאחר שעתיים שהאוכל נמצא בתיקו המוצרים הללו הופכים לרכים יותר וגורמים לו לדחיה.
ילד כזה יוכל, למשל, להנות מגריסיני כוסמין לארוחת הבוקר עם מלפפון שלם, מיני-גזר או תפוח עץ שאינו מקולף. זה נשאר קשה, קריספי בדיוק במרקם שהוא אוהב ונוח לו. ואם נרצה לתת לו מנת לחם כדאי לנסות לחם מחמצת שיפון שהוא יותר נוקשה בטבעו מאשר פרוסת לחם רגילה.
ולתחושתיים שאוהבים אוכל רך, נדאג ללחמנית כוסמין לבן מפנקת ורכה המכילה ויטמנים שונים וסיבים פרהביוטיים, נכניס בה כל טוב רך, כמו טונה, ביצה קשה, טחינה או גבינת עיזים. ולצידה, עגבניות שרי טעימות.
המסודרים:
יש לכם ילד מסודר? שאוהב שהכל מאורגן? זו ברכה גדולה שכדאי לנצל אותה!
ילד כזה יאהב לדעת בכל יום מה בתפריט, ולכן מומלץ מאד לתכנן איתו יחד תפריט שבועי- מה אוכלים ביום ראשון, מה ביום שני וכן הלאה.
בנוסף, הוא ישמח שהמנה שלו תהיה ארוזה היטב במחלק מנות מסודר, שיהיה בה מקום מכובד ללחם, מקום נוסף לירקות ומקום שנשמר גם לעוגיות של טאוברד. הסדר והאריזה גורמים לו לשלווה ונינוחות טבעית כלפי המציאות שהוא נמצא בה- וכרגע זו שעת הארוחה. הוא פחות יאהב שתארזו לו שקיות שקיות. מצידו הוא מרגיש בלאגן ולכן יורד לו החשק להתחיל את מסע הארוחה…
לילד כזה נדאג שתהיה ארוחה מאורגנת ומסודרת אפילו לילה קודם, יתרה מכך- הוא בעצמו יארגן לו את סעודתו וידאג להניחה במקום שמור וקבוע במדף המקרר.
התחרותיים:
יש ילד שהוא יותר תחרותי באופיו- ובצמתים מסוימים זה מניע למוטיבציה, ולכן כדאי להפוך את האוכל לאתגר משחקי, ולספור נקודות בטבלה בימים שהוא סיים את כל הלחמנייה.
אם מדי פעם נדגיש לו את העניין שאכילת מנה שלמה תגרום לו להיות גבוה יותר, חכם יותר, מרוכז יותר, זה יכול לתת לו כוח ומיקוד להגיע אל המטרה. אפשר מידי פעם להעמיד את הילדים על הקיר במטבח ודווקא במטבח- ולסמן את גובהם על הקרמיקה עם טוש מחיק או על מד גובה התלוי שם…. ואז לומר משפטים כמו “וואו! גבהת, זה הכל בגלל שאתה אוכל את כל המנה ולא מחזיר את הסנדוויץ הביתה”… ילדים תחרותיים מרגישים שזה משתלם להם!
האלרגיים:
גם לילד המתוק שאלרגי לגלוטן, מגיעה ארוחת עשר טעימה ומשביעה!
עם ילדים אלו דרושה יותר יצירתיות ועוד יותר- תכנון מוקדם. במיוחד עבורם טאוברד הוציאה ליין לחמים נהדרים ללא גלוטן העשירים בחלבון. מלחמניות הקיטה שלנו והטורטיות המושלמות נהנים גם ציבור שוחרי הקטוגני או כאלו שעושים דיאטת פליאו. הם טעימים במיוחד, וצליאקים יכולים לאכול מהם ללא חשש.
נוכל למלא בהם אבוקדו או טחינה, ממרח זיתים או גבינה צהובה עם רסק עגבניות ביתי- לפי החשק, מצב הרוח וההעדפות של המתוקים האלרגיים.
הילדים אוהבים אותם מאד , הם מקבלים מנת חלבון משביעה בהפסקה, ובעיקר – לא מרגישים שונים מכל כל חברי הכיתה, גם להם יש סנדוויץ!
הנהנתנים (או “הסקרנים קולינרית”)
להיות נהנתן זה טיפוס! ישנם כאלו שלא מחפשים חוויות חדשות, טוב להם במציאות שלהם, הם נהנים משגרה מבורכת ואין להם הרבה צורך בשינויים. אך ישנם כאלו, שהשגרה משעממת אותם עד מאד! כל דבר חדש או לא שגרתי יגרום להם לחיות והתחדשות שאין כדוגמתה. ילדים כאלו צריכים חידוש גם באוכל שלהם, אין להם חשק לאכול את אותו הלחם עם אותו הממרח יום אחרי יום.
לכן לילדים כאלו נדאג לפחות למספר סוגי לחמים במקפיא: לחמניות כוסמין, פיתות כוסמין ג’וניור, לחמניות המבורגר, לחמניות במתיקות מעודנת, וגם לגריסיני כוסמין שיהיה תדיר במזווה. כל יום ננסה למלא בתוכן אחר: פעם חביתה, פעם אבוקדו, פעם גבינת עיזים, ולא נפחד להוסיף טעמים כמו ממרח פסטו, זיתים שחורים מגולענים או פלפלים קלויים. ובגזרת הפירות והירקות- חגיגה. ככל שנגוון יותר, כך הילד יהיה יותר מאושר. קולורבי? הולך. רבעי שומר דקים? הולך. פלפלים בכל הצבעים? כן, כן וכן. איזה כיף!
העצמאיים:
ילדים אלו אוהבים להיות בשליטה. לפעמים הם אוהבים לבחור בעצמם, ואז כדאי לשאול אותם כל ערב (או לפחות בתחילת כל שבוע) מה הם ירצו למחר, ולפעמים הם ממש רוצים לקחת חלק בתהליך ההכנה: להכין, לבחור, לחתוך ולמרוח- בעצמם! נכון, המטבח קצת יתבלגן, אבל- פרגנו להם… חזקה על כריך שהילד הכין בעצמו שהוא יאכל עד סופו.
אז תתחילו לשווק להם נכון וכבר תראו תוצאות…